פעם היינו קולנוע חן. שם פגשנו את כולם, מהשכונה ומבית הספר. במקום שהיה הבילוי היחידי בעיירה מקום שלחלק מאתנו היה "מפלט" מצוידים בחופן גרעינים עטופים בנייר עיתון מגולגל לגביע. העתים לתפוס כיסא בשורות הראשונות ובוהים בעיניים יוקדות במסך הענק. שמימנו בצבצו הדמויות והשחקנים האהובים עלינו. חוזליטו, קלינט איסטווד, לורל והרדי, צפלין, ואלן דלון. צחקנו, התפעלנו, מחינו כפיים. ולפעמים גם בכינו. שם בסוף שנות ה 60 התחילה האהבה הגדולה שלי לקולנוע. ואין יותר מאושר ממני ברגע שכף רגלי דרכה בכניסה לאולם.

כמו ברגע הכניסה שלי לחדר ההקרנה, עת שהפכתי בבגרותי לעובד מין המניין בקולנוע חן. רעש המכונות והפילים בגלגלי הענק מתקתק, הם הרגעים המאושרים בחיי. ואין מספיק לתאר במילים מה היה קולנוע חן ליישוב בכלל, ולי בפרט. אם מאמינים באהבה אמתית, אז זו האהבה שלי. אני מבקש להודות למר. בדרי חי ז״ל שנתן לי פתח לעולם הקולנוע, טיפח ודחף אותי בלעדיו הייתי במקום אחר. כמו כן האנשים המיתולוגיים של הקולנוע דוד אדף, חיים בוהדנה ואבי מרדכי. בברכה גדולה לכל באי הפסטיבל ובאי קולנוע חן בפרט, לתכנית מרגשת בה נקרין את הסרטים הנפלאים: "סינמה פרדיסו", "הדרקון", ואירוע הקרנה לסרט "גט" לזכרה של רונית אלקבץ האהובה.

- שמעון עמר

123 001