סרגיי לוזניצה נולד בבלרוס, גדל בקייב וב-1987 סיים את לימודיו בחוג למתמטיקה בפוליטכניק של קייב. בין השנים 1987–1991 עבד במכון הקיברנטי של קייב בתחום האינטליגנציה המלאכותית, וכן עבד כמתרגם מיפנית. בשנת 1997 סיים את לימודי התואר בבימוי קולנוע במכון הרוסי לצילום במוסקבה (VGIK).

הרקע המדעי של לוזניצה משתקף בתפיסתו הקולנועית. לוזניצה טוען כי אפשר להשוות עשייה קולנועית לניסיון לנסח תיאוריה מדעית: החוקר מחליט כמה הוא מוכן להרחיק באנליזה שלו וכמה הוא יהיה מסוגל למתוח את אפשרויות התיאוריה שלו בכדי להשיג תוצאה רבת עוצמה. אם המדען מצליח, אזי התיאוריה שלו הופכת מיד להנחת יסוד. בדומה לכך הבמאי, אם הוא ימשיך תמיד להתקדם, לעולם לא ימצא את עצמו ואת סרטו במבוי סתום. תמיד ימצא את הפתרון הנכון. לוזניצה תופס את תהליך צילום הסרט כתהליך שמוביל להבנה וסידור מחדש של הטבע האנושי, שאותו שפת הקולנוע מתווכת.

לוזניצה ניחן בסבלנות יוצאת מן הכלל וביכולת לשים לב לפרטים קטנים, כישרון שמתכתב באופן ישיר עם התמות האקזיסטנציאליסטיות שעולות מסרטיו. הוא מצליח באורח מטפיזי כמעט לדלות מהמציאות הרגילה רגעים של חסד והתגלות. ההתעקשות שלו על פרטים קטנים והסבלנות שלו לשוטים ארוכים מצליחים להראות לנו תמיד שגם בשגרתי יש משמעות עמוקה, שעולה לפתע ומבזיקה בכל עוצמתה.

סרגיי לוזניצה, אחד הבמאים המוערכים והמרתקים של דורנו, יצר מ-1996 16 סרטים תיעודיים מבריקים, כולם גרפו שורה ארוכה של פרסים. סרטו העלילתי הראשון האושר שלי הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן 2010, וסרטו העלילתי השני בתוך הערפל (2012) הוקרן בתחרות של פסטיבל קאן וזכה בפרס תא מבקרי הקולנוע הבינלאומי (FIPRESCI). סרטו התיעודי על המהפכה באוקרינה, מאידאן, הוקרן בהקרנת בכורה בקאן 2014. הסרט הבא של לוזניצה יעסוק באירועי באבי יער שהתחוללו תחת הכיבוש הנאצי בקייב.

לריאיון קצר עם סרגיי לוזניצה מאת לב גולצר וארז פרי