סרטה החדש של דנאי אילון פה ולא שם סוגר טרילוגיה משפחתית ואישית, שאילון מצלמת במשך עשור.

סרטה הראשון השיבה, שהוקרן ב 2005 וזכה לפרסים רבים, פתח מסע חסר מנוח של חיפוש אחר בית, אחר זהות ואחר שייכות. לב לבו של המסע שנע בין ניו יורק, ירושלים ובתיר שבגדה המערבית, מציג קריעה עמוקה בין שני יסודות: זה של בית ושייכות, מה שמשתקף בדמותו של מוסא מכפר בתיר שהיה המטפל של אילון בילדותה ובנערותה, וזה של עולם גדול וקוסמופוליטי בדמותו של אביה, עמוס אילון, עיתונאי ומסאי, שספריו על אודות ההיסטוריה היהודית והסכסוך הישראלי פלסטיני הפכו לשם דבר בעולם. בסרטה השני החלטה חותכת, אותה קריעה בין שני יסודות אלו משתקפת בדילמה של עריכת טקס ברית המילה לבנה הראשון ולאחר מכן לבנה השני. את יסוד הבית, המשפחה והשייכות התרבותית מייצג פיליפ, בן זוגה של דנאי, ואילו מהצד השני נמצא עמוס אילון שמביא עמדה רציונאלית ועל תרבותית – לאומית.

בסרטה השלישי הקריעה הזו והחיפוש מגיעים לכדי מימוש במסע לחיפוש הבית בירושלים. אותו מקום שאיננו קיים יותר. הפעם דנאי נמצאת בתפקיד הלא-רציונאלי של שייכות, מחויבות ומעורבות למקום, ואילו בן זוגה פיליפ מציג עמדה שונה לגמרי. החיבור בין שלושת הסרטים ויצירתו של הסרט האחרון הוא הזדמנות לחגיגה קולנועית שטומנת בחובה מסע של ייסורים מאד יהודי לחיפוש השילוש הבלתי מושג – בית, זהות ושייכות.