רבים נזכרים בגעגוע בטקס “קבלת השבת” בימים בהם הטלוויזיה החד-ערוצית שידרה את הסרט הערבי של יום שישי. מעולם לא שאלנו את עצמנו איך הגיעו הסרטים מארצות ערב לערוץ הרשמי כשהגבולות סגורים, ולמה שודרו בכלל סרטים של ה”אויב”. הסרט הערבי היה מדורת השבט של החברה הישראלית. צפו בו ערבים ויהודים, מזרחים ואשכנזים, קיבוצניקים ועירוניים, דתיים וחילוניים. אבל לא כולם ראו את הסרט הערבי באותו אופן. לא כולם ראו בכלל. צפו, אבל לא בהכרח ראו “סרט ערבית” מחזיר אותנו לכוכבים, למוזיקה, לעלילות המפותלות, ולרגע הקצר שבו חלקנו את אותם גיבורי תרבות עם כל עמי המזרח התיכון. מתגלה העושר והעוצמה של הקולנוע המצרי, ועולות השאלות המטרידות.

צוות

מפיק: אסנת טרבלסי