אוצרות תיעודית על שם ג’וליאנו מר חמיס

אוצרת התכנית: ענת אבן
לקטורים: אורנה לוי, בימאית; אריאל סיפל, מנהל אמנותי של קונפלואנס (Confluences) –מרכז תרבות אורבנית בפריז.

התכנית של “אוצרות דרום” מבקשת להרחיב את גבולות הסרט הדוקומנטרי אל מעבר להגדרות הז’אנר. בפתחה של המאה העשרים ואחת, עולם הייצוג של הקולנוע בוחר להעניק לדימויים תפקיד מכריע בבניית היסטוריה, זהות ואמת, מהלך שמאתגר באופן דרמטי את הגבול שבין מציאות לבדיה. תכנית “אוצרות דרום” הנוכחית מחויבת לסרטים שחוקרים את יצירת הדימוי, את האסטרטגיות לייצוגי מציאות ובניית נרטיבים, ולכל אותם אמצעים שמבקשים לגלות צורות ודרכים חדשות לשיקוף התקופה בה אנו חיים.

“אוצרות דרום” מוקדשת לג’וליאנו מר חמיס, שנרצח ב-4 לאפריל 2011 על ידי רעולי פנים מחוץ ל”תיאטרון החופש” בג’נין. ג’וליאנו חזר לג’נין בשנת 2006 אחרי הקרב בו כוחות צה”ל הרסו את מחנה הפליטים ואת “תיאטרון האבן”, שהפעילה אמו ארנה מר חמיס בשנות ה-90, והקים את “תיאטרון החופש” עם ילדי המחנה. ביחד הם קיוו לעשות “אינתיפאדה בעט, מכחול ומצלמה”. כמו מכשף הוא הוביל אחריו את הנוער של ג’נין שבחר באמנות ולא בקיצוניות ואלימות, אלא שערכי החופש והשוויון שזרמו לו בדם קוממו עליו את הכוחות הקיצוניים בעיר, והם רצחו אותו בדם קר. “אוצרות דרום” מבקשת לזכור ולהמשיך לקיים את מורשתו.

השנה התקבלו לתחרות ארבעים סרטים, ומתוכם בחרנו להקרין שישה סרטים נועזים ושונים זה מזה. ייחודם של סרטים אלה הוא בכך שהם אינם עוסקים בנושאים בעלי אופי בידורי או ז’ורנליסטי, אלא מעזים לבחון את הממד האמנותי של הסרט התיעודי. בניסיונם להציג את המציאות נכוחה, סרטים אלה, בין אם הם בעלי אופי עלילתי, ניסיוני, אוונגארדי או פואטי, מציגים נקודות מבט המצטלבות ומשלימות זו את זו.
ב36 מבטים על פוקושימה מיכל קפרא ודווה עוז מלמן יוצאים למסע התבוננות בחיים ביפן בעקבות הזיהום הגרעיני שהותיר אסון הכורים בפוקושימה. הם חוזרים עם 36 תמונות המצטברות לסרט אימפרסיוניסטי, שקט ויפהפה, שחושף את המועקה הקשה של מקום מוכה אסון ושל תושביו המאוימים, שחיים בצל הטראומה, ושממשלתם מתעלמת מהשלכות האסון על האדם וסביבתו. שמן על מים (زيت على الماء זִית על מָא) של רובי אלמליח עוקב אחר חבלי הקליטה של משפחה שעלתה לארץ בשנת 2006 מהאי ג’רבה שבתוניסיה והתיישבה במושב בית הגדי, שהוקם בשנות החמישים בצפון הנגב על ידי עולים חדשים מאותו אי. מה שעל פניו נראה כאיחוד של קהילה מתגלה כמפגש קשה ועוין. מסתבר שהעולים החדשים מזכירים לוותיקים את עברם המודחק, ועל כן הם מבקשים לגרש את המשפחה מהמושב. במבט אינטימי מגולל רובי אלמליח דרמת מהגרים שמחזירה אותנו אל גלי ההגירה מצפון אפריקה בשנות החמישים ואל החטא הקדמון שיצר את הפער העדתי בישראל. מרדכי ורדי מצליח בסרטו אימא לא משוגעת ללכוד את ייסורי הנפש החולה וליצור מטפורה על חיים “על הקצה” בעקבו אחר אמירה, אישה דתייה, נשואה ואם לארבעה ילדים, שמתמודדת עם מחלת נפש אבדנית. כשמגבלות ההלכה מסכנות את חייה, היא בוחרת לחשוף את מחלתה בפני כול ולגרום לשינוי תודעתי אצל רבנים ביחסם לחולי הנפש. פלאוסול 80 דרום מתאר את פני השטח בסביבות הר כרכום, מקום שזוהה על ידי הארכיאולוג עמנואל ענתי כהר סיני המקראי, לאחר שאיתר בו ציורי סלע של לוחות הברית וממצאים פולחניים שונים. אלא שהשטח נוכס על ידי צה”ל לשימוש כשטח אש ומאכלס כיום מתקני אימונים שונים, המאזכרים פסלים מונומנטליים ומינימליסטיים כאחד. סרטם של אמיר יציב ויהונתן דובק מתיך יחדיו את שני המיתוסים רבי העצמה, זה המקראי וזה הצבאי, באמצעות שילוב בין דימויים בסביבתו של הר כרכום כיום, כפי שצולמו במצלמה טרמית (צבאית), לבין רשמי היומן של ענתי הנשמעים ברקע. ההתכה הזאת יוצרת בלבול מסוים בנוגע לזהות הנוף הנשקף, וחותרת תחת אותם נרטיבים גדולים. אקסטרנשטיינה לקרן רוסו מתמקד בתצורת סלעים בצפון גרמניה המושכת אליה ניאו-פגנים, שוחרי “העידן החדש” וניאו-נאצים. כל אלה מתכנסים באתר כדי לציין חגים ומועדים, כאשר כל כת מנכסת לעצמה את הנוף יוצא הדופן של שמורת הטבע אקסטרנשטיינה, ומטמיעה אותו במיתולוגיה סביבתית, רוחנית ופוליטית על פי השקפתה. הסרט חושף את האופן הסבוך שבאמצעותו רומנטיקה גרמנית, קיצוניות פוליטית עכשווית ורוחניות בסגנון “העידן החדש”, מייצרות תפיסות מהותיות חדשות של היסטוריה, מיתוס, טבע, קהילה, וזהות האדם. בסרטו החדש עבודות הווידיאו של הקבורים בחיים, רועי רוזן עוסק ביצירותיהם של קולקטיב אמנים, פרפורמרים, מוזיקאים, סופרים וקולנוענים יוצאי בריה״מ לשעבר, שהיגרו לתל אביב. את קבוצת “הקבורים בחיים” ייסד המשורר והאמן הפיקטיבי, מקסים קומר-מישקין, והיא פעלה בבידוד ובחשאי תוך התכחשות ממושכת לעולם הסובב אותה. הקבוצה חדלה לפעול לאחר שמייסדה קומר-מישקין, התאבד ב-2011. אסופה זו מצליבה מבחר מעבודות הווידיאו שהם יצרו לאורך שנות האלפיים עם ציטוטים מתוך המניפסט שלהם (2004), שבו מפורטים עקרונותיהם האידיאולוגיים והיצירתיים.

ענת אבן
אוצרת התכנית