פדריקו פליני אמר פעם שעל יוצרי קולנוע לעשות סרטים על מה שהם מכירים. דובר קוסאשווילי, שנבחר השנה למסגרת הפוקוס הישראלי בפסטיבל קולנוע דרום, עומד בהחלט באמירה זו; הוא מכיר את נושאי סרטיו, בין אם הם: ההוויה של העליה הגרוזינית בישראל, השרות כמ”כ טירונים בעלי לקויות בבה”ד 4 או הלחצים מצד הורים לנכדים וההקרבות הבלתי אפשריות שעל ילדיהם לעשות לשם כך.

קוסאשווילי, מהיוצרים הבולטים והחשובים של תחילת שנות האלפיים בקולנוע הישראלי נולד ב-1966 באוני שבגרוזיה, עלה ארצה בגיל שש, גדל והתחנך באור יהודה ובה הוא מתגורר עד היום.

סרטו הראשון בארוך מלא, חתונה מאוחרת מ-2001, בישר עידן חדש בקולנוע הישראלי, כזה שהייטיב לתאר עולם אישי ואיניטימי של גיבורו הראשי אל מול התרבות והקודים שבהם הוא חי. מגמה זו לשלב את הפרטי ביותר בחברה שמטמיעה, מעצם קיומה, את רעיון כור ההיתוך, הייתה משום כך רדיקלית ושוברת מוסכמות. החדשנות וההעזה השתלמו אמנותית וקופתית. חתונה מאוחרת הייתה הסנונית הראשונה שבישרה את חזרתו של הקהל בארץ בהמוניו לאולמות הקולנוע (כ-350,000 צופים), ושינתה את הסטיגמה השלילית שדבקה בעשייה המקומית לאחר כמעט שני עשורים. קוסאשווילי השכיל לשלב בסרטו תובנות מחייו כמהגר ששואף להיטמע בחברה הישראלית מגיל צעיר, על אף דיסוננס מתמיד מול המסורת הגרוזינית, השונה באופן מהותי מהחברה בארץ, ולמרות רצונותיהם של הוריו ומשפחתו המורחבת. דווקא על ידי שימוש בשפה הגרוזינית בסרטיו הראשונים, הצליח הבמאי ליצור הזרה לעולם ולדמויות המאכלסות אותו, וכך לחלץ אמירה ביקורתית ונוקבת על המתחים הבין-דוריים והלחצים שבהם שרויים צעירים ישראלים בכל תא משפחה ישראלי באשר הוא.

עוד בסרטי הסטודנטים שלו מבחן אהבה ועם חוקים, ניתן להבחין באמת האמנותית של קוסאשווילי, שקיימת בכל סרטיו. הראשון עסק בבחינת גבולות האהבה בין בני-זוג צעירים והאמון שהם רוחשים זה לזה, והשני – במרידה במוסכמות משפחתיות וחברתיות והמחיר אותו נאלץ הפרט לשלם על מנת ללכת עם האמת שלו עד הסוף. מאז סרטים אלו, ובהמשך, בסרטיו “חתונה מאוחרת” (2001), “מתנה משמים” (2003), “התגנבות יחידים” (2010) ו”רווקה פלוס (2012), נדמה כי קוסאשווילי הופך, פעם אחר פעם, באותן סוגיות. גיבוריו הם “אאוטסיידרים” חברתיים ומשפחתיים, שעסוקים בבדיקת הגבולות בהם הן מתקיימים ובמתיחתם באופן תמידי. שפתו הקולנועית של קוסאשווילי ססגונית בשימוש העז בצבעים ובמוזיקה הסוחפת, אך מדויקת מאין כמותה. הוא משתמש בהעמדה נכונה של מצלמה, שמאפשרת מרחב פעולה בעל נפח ונותנת עומק לדמויות, לצד שימוש מדויק בחלל ועריכה קצבית, שמובילה את הסיפור באופן בטוח לשיאים דרמטיים, כמו גם לרגעי אתנחתה קומית רצויים.

ביצירותיו, צועד קוסאשוילי על הקו הדק שמפריד בין העולם הביוגרפי והאינטימי של גיבוריו לבין הקודים שלתוכם נולדו ושבהם הם נאלצים להתקיים מתוך תחושת אחריות ושותפות גורל. המתח הזה, בין הבחירה האינטואיטיבית של גיבוריו לחיות את חייהם, אל מול הקודים שלהם הם מחוייבים, מטשטש את גבולות הקיום שלהם ויוצר שפה קולנועית ייחודית שנוגעת באבסורד ובטרגדיה גם יחד.

פסטיבל קולנוע דרום שמח וגאה לקיים מחווה ליוצר זה, שהוא נאמן לעצמו ובלתי מתפשר לעולם, ושסרטיו פתחו עידן חדש של יצירות מורכבות ומאתגרות, אשר הכתיבו רף חדש בעשייה המקומית והחזירו את אמון הקהל המקומי בקולנוע הישראלי.

נועה קולקר
מנהלת תכנית ישראלית