הקרנה בנוכחות הבמאית.

לוסיה ומנואל רק רוצים להגיע לים. הוריהם, הישובים במושב הקדמי של המזדה בדרך האינסופית לצפון צ’ילה, מצולמים  מהמושב האחורי, המסמל את מקומם של הילדים. הנוף מחוץ לרכב ממוסגר על ידי החלונות וגם הוא מתייחס לראיית העולם החלקית והמוגבלת של הילדים בגילם. מיקוד המצלמה נקבע על ידי הכביש המתעקל ובולע את השוט תוך כדי תנועה. ההבטחה השברירית להגיע לים בסופו של דבר היא השתקפות השכבות הגיאולוגיות בעברו של הזוג הנשוי. דיאלוגים קטועים, מצבים יוצאי-דופן שנגלים מבעד לשיחים, שירים ישנים. לוסייה בת העשר, האלטר-אגו המקסימה של הבמאית, הולכת הלוך ושוב כצופה במסע מבעד לעדויות שבר.

אווירת מסתורין עוטפת את הדמות הראשית של סרט הדרכים היפהפה הזה, סרט הביכורים של דומינגה סוטומיור, שמתהדר בצילום הצלול של ברברה אלוורז (ויסקי ואישה ללא ראש). במקום להאריך את השוטים ולחזק את תחושת השעמום, היא בוחרת למנן את המידע המוצג בהם כדי לשקע אותנו במעין חוויית הסגר. אין זה מקרה שלמעלה מחצי סרט מצולם ממצלמה הממוקמת בתוך הרכב למרות  מרהיבותם של הנופים הצ’יליאנים. על כך אומרת הבמאית: “בדיוק כפי שלא רציתי לנצל את הדרמה של זוג במשבר, לא רציתי לחשוף את הנופים הללו”.

בכדי להראות את להקשר בין קולנוע לזיכרון, דומינגה סוטומיור משתמשת בזיכרונותיה שלה ממסעות ללא סוף ברכב עם משפחתה על מנת לספר סיפור על נישואים בקריסה, כרוניקה יפהפייה של פרידת האב מסופרת מתוך עיניים של ילדים.

מקסימיליאנו קרוז, פסטיבל הקולנוע FICUNAM

צוות

מפיק: ג'ורג'יו גונזלס, בנג'מין דומינך | חברת הפקות: Forastero, Cinestación, Circe Films | תסריט: דומינגה סוטומאיור | שחקנים: סנטי אהומדה, אמילינו פרייפלד, פרנסיסקו פרז-באנן, פאולה ג'יאניני,ג'ורג' בקר, אקסל דופרי | צילום: ברברה אלוורז | עריכה: דורטה, קטלינה מרין, דניאל פיליוס