הקרנה בנוכחות הבמאי.

גוסטבו פונטן יצר סרט שכותרתו עשויה להזכיר לנו את משנתו האתית של הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס (1906–1995), שעסק בפניהם של בני האדם. ועל אף שהמצלמה מתעדת ללא ספק את פני האנשים שהיא מצלמת, לסרט אין קשר למשימתו הפילוסופית של לוינס. זהו סרט פואטי לחלוטין, בדומה לרוב סרטיו המאוחרים של הבמאי. הפנים מגיעות בשלב מאוחר למרכז הכבידה של הסרט: פנים של ילדים, של נשים וגם של גברים, ככל הנראה דייגים. בינתיים, הטבע כופה את עצמו, במיוחד הנהר, שנדמה כדוחף את המצלמה לזרום בתוך מערכת אקולוגית, כאילו מכשיר ההקלטה הפך לחיה המנסה להתמזג בסובב אותה. מה יש לצלם, אם כן? יצורים חיים – הנהר, בעלי חיים, עצים, אנשים המשחקים את עצמם באופן דמוקרטי לחלוטין. הפנים הוא סרט ללא קריינות. הדימויים בו מחוברים זה לזה באופן אלגנטי, כחלום של חולם רוחני מאוד, טראנס פואטי רקום מתמונות וצלילים. מי שמרשה לעצמו להפוך את הנראה והנשמע לחוויה לא ייוותר עוד כפי שהיה – לפחות לפי שעה. וזה מה שמגדיר את סרטיו של פונטן, לפחות עד נקודה מסוימת – הם מהווים תפישה הוליסטית של רגישות.

התוכנית בשיתוף עם פורום היוצרים הדוקומנטרים.

רוג’ר קוזה, פסטיבל הקולנוע FICUNAM

צוות

מפיק: גז'רמו פינלס | חברת הפקות: INSOMNIAFILMS, TERCERA ORILLA e INCAA, Instituto Nacional de Cine y Artes Audiovisuales | תסריט: חואן חוזה סיזר