הקרנה בנוכחות הבמאי.

בדיוק כמו בשירה, האיכות המוסיקלית של מילים וכוחן לעורר את החושים ואת הרגש מייצרים משמעות פתוחה, שפה אינה משמשת עוד ככלי אלא כאלמנט אסתטי כשלעצמו. העניין הוא לא לספר סיפור אלא לעורר רגשות וחזיונות באמצעות מילים ואיכותן המוסיקלית. בסרט הבית, (שחותם טרילוגיה קולנועית פואטית ביחד עם העץ ו – אלגיה של אפריל), גוסטבו פונטן מצלם את בית הוריו בבנפילד, בדרום אזור המטרופולין של בואנוס איירס. כאן האתגר הוא למצוא סדרת דימויים יפים ומסתוריים ועיצוב סאונד ללא פגם, שיתפקדו כחקירה פואטית של הריהוט העומד להיהרס. פונטן מבין שהיסטוריה של משפחה עדיין מוגנת על ידי האווירה האוהבת העשויה לבנים, ומנסה ללכוד במצלמתו את הזמן העובר ואת עקבותיהם הפיזיים של מי שחיו שם. חפצים, חדרים, חלונות ומסדרונות מצולמים כיצורים חיים, כרוחות גשמיות ששומרות על סיפור משפחתי. כינוס משפחתי המצולם כאילו היה טקס תקשור בו המצלמה היא המדיום, יוצר רגע ייחודי ויוצא דופן. עשר הדקות האחרונות של הסרט מראות את סוף המטפיזיקה של החלל בכאב. מנופים מוחצים הכול ושאריות פזורות מצטיירות כגורל. לא רק אנשים וחיות מתים. גם הבתים מתים, בפרפרזה לסרטו של אלן רנה.

רוג’ר קוזה, פסטיבל הקולנוע FICUNAM

צוות

מפיק: גז'רמו פינלס | חברת הפקות: INSOMNIAFILMS, TERCERA ORILLA e INCAA, Instituto Nacional de Cine y Artes Audiovisuales | תסריט: גוסטבו פונטאן | צילום: דייגו פולרי, גוסטבו צ'יפינו | עריכה: מריו בוצ'יצ'י | מוזיקה מקורית: חביאר פרינה