הקרנה בנוכחות הבמאי.

גדת הנהר הצוללת הוא מסה קולנועית-פואטית על עבודתו של המשורר הארגנטינאי חואן לורנטינו אורטיז (1896–1978), שידוע יותר בכינויו חואנלה. פונטן בוחר בדרך השגרתית פחות ומתרגם חוויה מילולית לתמונות, כלומר הופך שורות פואטיות לשוטים קולנועיים. “ייתכן שהמין האנושי דוחה מהפכה מזה שנים – הצורך בפנאי אמיתי, שמאפשר התבוננות יום אחר יום בפרחי בר בצמיחתם”. זו נקודת ההתחלה, משפט המתחזה לנאיבי שאותו יגשים פונטן שוט אחרי שוט עד לסוף הסרט. הרעיון הוא לטהר את מבטו של הצופה מהבולימיה הוויזואלית של עידן הפרסומות ושלטי החוצות, שמונע מאיתנו לראות באמת. כך, מצלמתו של פונטן הופכת לעיניים שאולות המאפשרות לראות עולם: את העולם שלנו, את העולם של חואנלה, המיושב על ידי חתולים, עלים, סופות, גשם, נהרות, שמיים, אנשים שדגים ושטים בסירותיהם דרך הערפל, כולם נראים כאילו יצאו ישירות מתוך חרוזיו של אורטיז.

פונטן בוחר בהזרה הדרגתית של יצירתו: שוטים בינוניים ופתוחים של טבע מאבדים מבהירותם בפעולה צורנית כפולה. תחילה צורות הטבע מיטשטשות עד אובדן קווי המתאר ואז דימויים מתחברים על ידי עמעום איטי עד הגעה לנשגב, כשהשמיים משתקפים בנהר ושוטים חופפים הופכים טבע לאמנות. בפרפרזה לפילוסוף אוסקר דל ברקו, שגרס כי שירתו של חואנלה היא התגלות אמיתית, נראה כי פונטן תופס כך את המפגש בין השפה הפואטית לעולם האמיתי. חואנלה נושק למים, הוא הנהר. לשחות בו הופך כמעט לציווי פיזיולוגי.

רוג’ר קוזה, פסטיבל הקולנוע FICUNAM

  https://www.youtube.com/watch?v=348j1Sz1MrU

צוות

חברת הפקות: TERCERA ORILLA e INCAA, Instituto Nacional de Cine y Artes Audiovisuales | תסריט: גוסטבו פונטאן, חואן לאורנטימו אורטיז