:המכללה האקדמית ספיר מציגה
Hebrew (Israel)English (United Kingdom)


פוקוס יקי יושע


בנוף הקולנוע הישראלי, בו קשה פעמים רבות לצלוח את מחסום הסרט השני עקב בעיות תקציב וחוסר תמיכה, בולט הבמאי יקי יושע בקורפוס עשייה עשיר ומורכב המתפרס לאורך כשלושה עשורים. ייחודו של יושע נובע לא רק מכמות הסרטים המרשימה שלו או מהיותו הבמאי הישראלי הראשון שהשתתף בשבוע הבמאים היוקרתי בפסטיבל קאן, אלא בעיקר כי הוא מצליח להביא למסך סיפורים מרתקים וסוחפים תוך חשיפה בלתי מתפשרת של תחושות קשות הנוגעות למצבה של החברה הישראלית. סרטיו של יושע מאתגרים את הקהל פעם אחר פעם ומבקשים ממנו להתבונן פנימה אל תוך עצמו; יושע חוזר ודן בסרטיו בסיפורו של עם שבור המתגלם בדמותו של גיבור שבור, אותו גיבור שהוא בבועתו של יושע עצמו. לאורך כל דרכו הקולנועית ניתן לראות את חותמו המיוחד של יושע בכל אחד מסרטיו ואת חשבון הנפש האישי והלאומי אותו הוא עורך עבורו ועבורנו, הצופים. 

יקי יושע במאי, מפיק, תסריטאי ועורך קולנוע נולד בתל–אביב בשנת 1951. יושע שלא למד בבית ספר לקולנוע, רכש את ניסיונו המקצועי בביימו שורה של סרטים קצרים ועצמאיים. בשנת 72' ביים יושע את "שלום, תפילת הדרך", סרטו הראשון באורך מלא שעסק בלבטים ומצוקות הנעורים בישראל של לפני מלחמת יום כיפור. לאחריו ביים יושע כמעט 30 סרטים עלילתיים, תיעודיים וסדרות טלוויזיה.
במסגרת התכנית הישראלית של הפסטיבל השנה נקרין בהקרנת בכורה את סרטו העלילתי החדש של יושע "עוד אני הולך" המבוסס על ספר פרי עטו, כמו כן נקדיש פוקוס לעבודתו ונקרין את הסרטים "הסוף", "שלום תפילת הדרך", "סוסעץ", "כביש ללא מוצא" ואת הסרט התיעודי "הר האושר".

"בקולנוע אתה יכול להגיע להרבה אנשים. אימצתי את מה שאמר פיקאסו... שאמנות היא לא רק אסתטיקה, אמנות היא גם כלי נשק. אמרתי לעצמי: אם אמנות היא כלי נשק, אז קולנוע זה נפלם".
יקי יושע, מתוך ראיון שנערך עימו בספר "קולנוע דרום 2010"

 
עיצוב האתר: אולגה גולצר