:המכללה האקדמית ספיר מציגה
Hebrew (Israel)English (United Kingdom)


קולנוע פיליפיני


הקולנוע הפיליפיני אינו מוכר באופן יחסי בתוך סצנת קולנוע העולם.
במהלך שנות ה–70 מספר יוצרי קולנוע אוונגרדים מהפיליפינים דוגמת אישמעיל ברנל או מייק דה ליאון יצרו קולנוע פוליטי עם מחויבות חברתית שמשך תשומת לב במספר פסטיבלים בינלאומיים, אולם נותר בסופו של דבר בלתי מוכר לציבור הרחב. ההישג הבינלאומי המשמעותי הראשון של הקולנוע הפיליפיני נרשם ב– 1976 שעה ש"אינסיאנג" - Insiang, 1976, סרטו של לינו ברוקה, גדול במאי הפיליפינים בעיני רבים, התקבל לפסטיבל קאן והפך לסרט הפיליפיני הראשון שמתקבל לפסטיבל היוקרתי ונחשף באחת הבמות הנחשבות ביותר בקולנוע העולמי. במהלך העשור האחרון, צמח לו זרם קולנועי חדש של קולנוענים עצמאיים; יוצרים צעירים אלו השתמשו במצלמות דיגיטליות שסייעו להם ביצירת הפקות דלות תקציב, ששאבו את עיקר השראתם מחיי היום יום הקשים במדינה. הנציג הבכיר ביותר של רגישות חדשה זו הוא ברילנטה מנדוזה. מנדוזה, שרבים רואים בו את ממשיכו של לינו ברוקה הגדול, ממשיך לעסוק באותן תימות שהעסיקו את מורו הרוחני: עוני, עליבות, מוות, מין ואלימות, הרבה אלימות. לצדו של מנדוזה פועלים במאים נוספים כמו ראיה מרטין, אדולפו אליקס ג'וניור ואחרים.

ברילנטה מנדוזה - אורח הפסטיבל
במאי קולנוע פיליפיני, נולד ב– 1960 בסן פרננדו. סרט הביכורים שלו, "מסהיסטה" MASAHISTA, זכה בפרס הראשון בפסטיבל לוקרנו ב– 2005 ומשך אליו את תשומת לב המבקרים. סרטיו הבאים זכו אף הם בפרסים רבים ומקמו אותו כאחד היוצרים המקוריים והנועזים בקולנוע העולמי. מנדוזה עשה היסטוריה כאשר סרטו "סרביס" SERBIS היה לסרט הפיליפיני הראשון שמתקבל לתחרות הרשמית בפסטיבל קאן מאז 1984. עבור סרטו השביעי "קינאטאי" הוענק לו פרס הבימוי בפסטיבל קאן 2009.

"אותי לא מעניין להקל על הכאב הזה. אולי דווקא ההיפך הוא הנכון, אני רוצה להגביר אותו בכדי לגרום לקהל שלי לחשוב. אני חייב להיות כן עם הקהל שלי. לאורך עשורים שלמים ועד היום הם קיבלו מנות גבוהות של אסקפיזם מסמם — השחקנים משתנים, העלילות משתנות, הז'אנרים משתנים, אבל ההיגיון הנרקוטי נשאר. אני רוצה שיזכרו את סרטיי גם אחרי שטעם הפופקורן יחלוף."

ברילנטה מנדוזה, מתוך ראיון שנערך עימו בספר "קולנוע דרום 2010"


 
עיצוב האתר: אולגה גולצר