קולנוע ישראלי

זה כבר לא סוד. משהו טוב עובר על הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות. הסרטים הישראלים מככבים באופן קבוע בפסטיבלי הקולנוע היוקרתיים בעולם ואף קוצרים פרסים חשובים. הקולנוע הישראלי יוצר סקרנות אדירה בקרב הקהל הבינלאומי שבמשך שנים העניק לו יחס צונן וקר. אך חשוב מכל, דומה כי הקהל הישראלי השיב את אמונו בקולנוע הישראלי ומתחיל לחזור אל אולמות הקולנוע בכדי לצפות ביצירות מקומיות שמדברות עליו ואליו. מדובר בהישג מרשים לכל הדעות שקובע רף חדש עבור הקולנוע הישראלי.


בהקשר הזה מתהדר פסטיבל קולנוע דרום 2008 בשתי יצירות ישראליות שכבר זכו לכבוד וליוקרה עוד בטרם יציאתם לאקרנים בישראל- שבעה, סרטם החדש של רונית ושלומי אלקבץ שנבחר לפתוח את המסגרת היוקרתית של שבוע המבקרים בפסטיבל קאן והמספר את סיפור התפוררותה של משפחת אוחיון מקרית ים, ו-ואלס עם בשיר סרטו החדש והמסקרן של ארי פולמן שהתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן הקרוב ויתחרה על פרס דקל הזהב היוקרתי, סרט המתמודד עם זיכרונותיו של במאי הסרט ממלחמת לבנון הראשונה. שני הסרטים הללו הם רק חלק מרשימה מכובדת המונה 20 סרטים ישראלים בפסטיבל, מתוחם 11 בבכורה או טרום בכורה ארצית. את הפסטיבל ינעל סרטו האוטוביוגרפי החדש של רשף לוי, איים אבודים- סרט מריר מתוק החוזר אל הנוסטלגיה של שנות ה-80 כשברקע האירועים שעברו על מדינת ישראל מאז.


אין ספק כי הצלחתו של הקולנוע הישראלי מחייבת המשכיות ובניית מסורת. מסורת שכזו יכולה להיווצר, בין היתר, דרך דיאלוג ביקורתי מתמיד אל מול היצירות הקולנועיות, דיאלוג שיוביל להתבגרות ולהתעצמות של הקולנוע בישראל. בהקשר הזה חרט פסטיבל קולנוע דרום על דגלו לתת כל שנה במה מכובדת ליצירה קולנועית ישראלית ולקיים סביבה דיון משמעותי. דיון שכזה מוצא את ביטויו בספר זה בשמונה מאמרים מעמיקים שנכתבו סביב יצירות קולנועיות המוצגות השנה בפסטיבל על-ידי מיטב החוקרים ואנשי הרוח מהתחום; ד"ר ענר פרמינגר מציג שני מאמרים, האחד מהווה ניסיון שאפתני לקשור בין מגמות מסוימות בהתפתחותו של הקולנוע הישראלי לבין תמורות תרבותיות וחברתיות שהתחוללו בחברה הישראלית מטרום המדינה ועד שלהי המאה העשרים, והשני מנסה להציע קריאה בין-טקסטואלית לסרטו של דוד וולך, חופשת קיץ; שמעון אדף בוחר להציג טקסט אפוריסטי שנכתב בהשראת לשון קודש שפת חול, סרטה החדש של נורית אביב העוסק בתהליך החילון שעברה השפה העברית; ד"ר יעל מונק מציגה חיבור מרתק הדן באופני עיצוב זיכרון השואה בישראל בעקבות סרטו החדש של ג'אד נאמן, זיטרה, המציע מערך זיכרון חדש המושתת על פיוס וצדק; יעל בן צבי דנה בסרטו החדש של ערן ריקליס, עץ לימון, בזיקה לשני מסורות קולנועיות שונות, זו הישראלית אל מול זו הפלסטינית וחושפת כמה תובנות מאלפות; דרורית גור-אריה, ד"ר איבון קוזולובסקי-גולן וקציעה אלון, שלוש חוקרות מובילות, מציעות, כל אחת בדרכה, קריאה ייחודית ומאתגרת ל-ציון, הפרויקט הקולנועי השאפתני של ז'וזף (יוסף) דדון.