פסטיבל קולנוע דרום 2008 או שדרות כמשל

פסטיבל קולנוע דרום 2008 הוא הפסטיבל הקשה ביותר שאנחנו עומדים מולו, אולי משום שאנחנו נדרשים להתעמת מול עצמנו ומול כל מה שאנחנו מאמינים בו. אין לנו יותר מעקפים אל מול מציאות בה אנחנו חיים ובתוכה אנחנו יוצרים. על פי התכנית זה הולך להיות הפסטיבל הטוב, העשיר והמדויק ביותר בתוכנו, מאז שייסדנו ומיסדנו זאת,  במקום הכי פחות צפוי והכי חסר סיכוי לבנות קהילה ומרכז של יצירה קולנועית ותרבותית וכל זאת בתוך מלחמה שרוחשת סביבנו. הדרום בוער משני צידי הגבול כבר כמה שנים ובתוך כל זאת יצרנו בית ספר לקולנוע, שצמח תוך שבע שנים, מארבעים סטודנטים לארבע מאות סטודנטים, אנחנו מתעתדים להגיש תכנית לימודי תאר שני, יצרנו כתב עת  ופסטיבל קולנוע, שבשנה שעברה אירח אלפים רבים של מבקרים והפך לאחד מאירועי התרבות הקולנועיים הייחודים והמקוריים בארץ.


השנה אנחנו הולכים לפתוח עם טרום בכורות נפלאות של סרטים חשובים ומרתקים בקולנוע הישראלי - שבעה של שלומי אלקבץ ורונית אלקבץ עם שלל כוכביהם, שבדומה ל ולקחת לך אשה, מציב במרכז הסרט קונפליקט שקורע בין האינדיבידואל שמבקש את דרכו שלו אל מול ציווי משפחת שאמנם מספק חום תמיכה והקשר, אך במקביל חונק. ואלס עם באשיר, סרט מרתק, מהפנט ומטריד ביותר של ארי פולמן, בו הוא חוזר חזרה למקומות החשוכים ומכריח אותנו להסתכל פנימה מחדש לעבר עולם מסויט שאנו מנסים להימנע מלהביט אליו. שני סרטים אלו משתתפים במסגרות היוקרתיות ביותר של פסטיבל קאן וההקרנה הראשונה בארץ מתקיימת אצלנו בפסטיבל. בכורה לסרט החדש של רשף לוי איים אבודים, שנועל את הפסטיבל, מציע נקודת מבט מפויסת מעט יותר, אך לא פחות מכאיבה אל מול ההתבגרות של מדינה שהיא בת 60.


טרום בכורות נוספות בקולנוע הישראלי לאורנה לוי בדרמה חדשה לנשום אוויר- דרמה קאמרית עדינה וכואבת שפורמת ביד עדינה מרקם של זוגיות תוך כדי נסיעה תמימה לים של אשקלון. דרמה שהייתי מכנה אותה פוגלית ברוח לנוכח הים של דוד פוגל. ג'אד נאמן עם סרט תיעודי חדש - זיטרה, בתארו דרמה מהעבר של ניסיון כושל להעלות מחזמר בגטו טרזין, מבקש דרך שפה קולנועית מקורית לברר אפשרות של פיוס בין צעירים ישראלים וצעירים גרמניים. לראשונה בפסטיבל, שני בוגרים שלנו, עם סרט ביכורים ראשון, עמרם יעקובי בסרטו האשה של אלף הקולות, יצירה קולנועית פואטית, המתכתבת עם פאראדז'נוב וטרקובסקי  וחיים שדמי עם יש לי קבוצה להציל, שמבקש למצוא בספורט אידיאלים האבודים.


תכנית קולנוע דרום החדש ובה אנו מציגים בבכורה, 20 יצירות חדשות, מבית היוצר של בוגרי בית ספר לקולנוע ב'ספיר' מול בחירתם של חבר  השופטים - גל זייד, שחקן תסריטאי ומנהל הדרמה בקשת, פרופ' אנדרי קרקובסקי ראש בית הספר לקולנוע ומדיה ב סיטי קולג' ניו יורק וז'וזף דדון, אמן רב תחומי, שחי בין אופקים, ניו יורק ופריז. יצירות חדשות אלו של יוצרים צעירים מתארות : חיים בשדרות על קו הגבול של עוטף עזה ( 18 קילומטר, סאלם דוד) ; שסע בזהות בעקבות  שירות ביחידות קרביות של מסתערבים (לילה לא שקט) ; חיפוש אחר זהות שסועה ומפוצלת של אשה דתיה שגדלה בדרום אפריקה וקרועה בין אמה הביולוגית הלבנה, לאשה השחורה שגידלה אותה (שיר ערש); קולנוע חדש בין רהט למואסי ששובר את כל המוסכמות, אודות הסכסוך, כהתקרבנות צדקנית שמובילה לעוד ועוד אבדן (בעבוס); תכניות טלוויזיה חדשות עם התנסות ראשונה בז'אנרים (ההיסטוריה המטורפת של העולם, בקרוב אצלך, מעלה אבק) ; ווידיאו דאנס; דקה דרום - יצירות ניסיוניות של קולנוע קצר המספר מהו הדרום ויצירה קולנועית חדשה ב סופר 8 ללא סאונד העוסקת בין קולנוע שירה.


במקביל אנחנו מקיימים תכניות מעמיקות ודיונים סביב יהדות בקולנוע הישראלי וסביב המושג של לשון קודש שפת חול שם סרטה החדש של נורית אביב, בעקבותיו אנחנו מפגישים בין פרופ' זאב צחור ושני משוררים - חיים גורי מדור הפלמ"ח ושמעון אדף מהדור החדש, בן העיר שדרות. פרופ' חביבה פדיה מטפלת במושג השפה וההגירה דרך שירה וקולנוע, דוד וולך, רפאל נג'ארי וז'וזף (יוסף) דדון, שמביאים את היהדות והדת, כתוכן שמתפרץ ותובע לו מקום משל עצמו בקולנוע הישראלי.


תכנית קולנוע עולם, עם בכורות מדרום מזרח אסיה קולנוע מרהיב ומתוחכם בשילוב של מיתולוגיות עתיקות יומין לעיצוב ותפיסה פוסט מודרנית וקולנוע הודי, שמקבל פוקוס מיוחד ובו אנחנו מארחים יוצרים בולטים מבוליווד והקולנוע העצמאי של הודו. התפיסה כי הדרום מהווה מרכז של קהילות, שמקורן אינו דווקא מצפון אמריקה ומערב אירופה דורש מאיתנו להביא קולנוע, שמדבר עם תרבויות הקרויות הארצות המתפתחות או קולנוע עולם, שם קוד שמבקש ליפות את מושג העולם השלישי.  עבורנו העולם השלישי אינו קללה, להיפך הוא עשוי להיות חלק מחזון ופתרון לארץ שסועה, שמתעלמת באופן מופגן, מהיותה חלק מהמזרח התיכון, חלק מעולם ערבי שעליה להשתלב בתוכו ולהכיר כי מרבית האוכלוסייה שלה באה מאותן תרבויות חשובות הקרויות עולם שלישי. ייתכן שדווקא התפיסה האחרת שלא מתביישת במזרח תיכוניות ובמקור שאינו מערבי, יכולה להביא לחשיבה אחרת אודות חברה אזרחית, אותה עלינו לפתח בהיותנו כאן ודווקא עכשיו.


כתבתי כי הפסטיבל השנה הוא הקשה ביותר עבורנו, אך לא בגלל תכנים נפלאים, עושר בלתי רגיל של קולנוע ודיון מעמיק ונוקב המלווה בכתיבה בעברית, על קולנוע ישראלי, אלא בגלל ההקשר. אירוע קולנועי זה קורה בלב ליבו של הנגב המערבי, המקום שכבר שבע שנים ידוע בעיקר בשל מטחי קאסמים וסביבה אנושית שעוברת התפוררות דמוגרפית. דווקא כאן החלטנו להקים בית ספר לקולנוע כחלק מהתפיסה של 'ספיר', מכללה אקדמית, שפורצת דרך בשדה האקדמיה והחברה בישראל. דווקא עכשיו אנחנו בוחרים לחזור ולקיים פסטיבל קולנוע בעיר שדרות.


שדרות היא הבית של המחלקה לקולנוע בספיר, סינמטק שדרות נוסד והוקם על ידי המכללה האקדמית ספיר כחזון של פרופ' חיים בראשית, שעמד בראש בית הספר לתקשורת, לאחר הסכמי אוסלו ורצח רבין. סינמטק שדרות, המקום שלא כבה במשך שבע השנים האחרונות ורק רכש לו עוד ועוד מנויים, בתוך מציאות של ייאוש ואימה, הוא הבית שלנו ופה אנחנו בוחרים לקיים את פסטיבל קולנוע דרום השביעי.


יתכן שעד ששורות אלו יודפסו, המצב הביטחוני יחמיר עד מאד, פיקוד העורף יודיע לנו, שאיננו יכולים לקיים פסטיבל בשדרות ואז נאלץ לבנות בתי קולנוע מאולתרים, בעיר הסמוכה, נתיבות, העיר שאירחה אותנו באהבה ונדיבות ללא גבול, בשנה שעברה. אך, בינתיים, כאשר אני כותב מילים אלו, אני מבקש לראות בפסטיבל קולנוע דרום השביעי, על שלל אירועיו, כוכביו וחגיגותיו, כרגע של התחדשות, רגע, שבו אנו חוזרים לעיר שדרות ויחד עם עוד אנשים חפצי חיים בעיר זו ובאזור עוטף עזה, מפיחים רוח חיים ותקווה.


אנחנו חוזרים לשדרות לא כאקט של מצדה, אלא כאקט של חיוניות והתחיות של חברה אזרחית. זהו הימור כבד לבוא לשדרות, עבור פסטיבל קולנוע, רוב הקהל הישראלי רואה בשדרות מקום מאיים ויש להודות על האמת, כי שדרות ונתיבות (המרוחקות כשעה נסיעה מתל אביב), היו עבור האזרח הממוצע בישראל, גם לפני מתקפות הקאסמים, רחוקות הרבה יותר מאילת או החרמון.  למרות כל זאת אני כותב לכולכם לבוא לשדרות להיות שותפים לאירוע, שבו יוצרים קולנוע מדברים קולנוע וחוגגים את ניצחון היצירה והתרבות על איוולת המלחמה.


פסטיבל קולנוע דרום מבקש להיות נושא בשורה של חיים ותקווה משותפים באזור פצוע כואב ומייאש זה ושלא תהיינה טעויות לאף אזרח בארץ הזו, הגר במרכז. אף אחד מאיתנו אינו מנותק מהגורל של חיים אזרחיים במזרח התיכון ובמובן זה, שדרות היא מקרה מבחן בלבד וכישלונה הוא כישלון החברה כולה. אני בתוך תוכי מייחל ליום שבו חלק מפסטיבל קולנוע דרום יתקיים בחלקו גם בעיר הדרומית עזה ויחד נחלוק אירועים תרבותיים משותפים, שבאמצעותם נדע להתחיל ולגשר על איבה, חוסר אמון והתקרבנות הדדית, שלא מובילה אותנו לשום מקום חוץ מחורבן.


מחכה לכולכם ורוצה שתראו בחגיגת הקולנוע הייחודית שתפסה
לה מקום של כבוד בחיי התרבות בארץ את ההזדמנות לבוא
ולהיות חלק מהמקום החשוב ביותר בארץ היום - שדרות.

אבנר פיינגלרנט
ראש בית הספר לקולנוע וטלוויזיה - 'ספיר'
יוזם ומנהל פסטיבל קולנוע דרום

 
פרומו
 
תוכניה