הצהרת כוונות

ברב שיח שהתנהל ב"מחברות לקולנוע" ביולי 1959 דנו קבוצה של יוצרים צעירים ביניהם, ז'אק ריווט, אריק רוהמר, ז'אן לוק גודאר ואחרים בסרטו של אלן רנה "הירושימה אהובתי". במהלך הדיאלוג ביניהם אמר גודאר את המשפט הבא: "טראקינג שוט הוא שאלה מוסרית". משפטו של גודאר הפך לסמל בקרב יוצרי וחוקרי קולנוע בעולם. בעקבותיו, שוב לא ניתן היה להפריד בין הצורה לבין התוכן הקולנועיים. כדבריו של גודאר מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. כל שוט נושא בחובו משקל מוסרי כבד ולכן יוצר הקולנוע נדרש לקחת עליו אחריות אישית.

משפטו של גודאר הלך ונשכח במהלך העשורים האחרונים. תעשיית הקולנוע העולמית של ימינו מושפעת באופן הולך וגובר מהשיטה ההוליוודית ששולחת את זרועות התמנון שלה לכל עבר. מעוזי ההתנגדות האחרונים לקולנוע ההוליוודי הולכים ונמוגים, הולכים ומחוסלים. מי שאינו מתיישר עם האסתטיקה המלוטשת והיעילה של המנגנון ההוליוודי דינו להעלם או להישכח. הטראקינג שוט הגיע לרמת ווירטואוזיות גבוהה מאוד בהוליווד של ימינו; כל סרט פעולה הוליוודי מתהדר בסצנת טראקינג שוט מדהימה המעלה את רמת האדרנלין של הצופה. הקצב מסחרר והאסקפיזם המערבי בשיאו, אך היכן האחריות המוסרית? הקולנוע ההוליוודי מצליח בעזרת שלל הקלישאות הקולנועיות שפיתח לאורך השנים, להעלים מעינינו את המרכיב הקולנועי החשוב באמת - את הדימוי הקולנועי הטהור ברוחו של דלז.

 
פרומו
 
תוכניה